יש תמונה אחת שכולם ראו: קוף עם פרצוף אדום ופרווה מכוסת שלג יושב בבריכת מים חמים ומביט קדימה. היא צולמה בג׳יגוקודני שבמחוז נגאנו, והמקום הזה קיים באמת, פתוח למבקרים, ואפשר להגיע אליו מטוקיו ביום אחד.

מה שכמעט אף אחד לא אומר מראש הוא שהחלק האחרון של הדרך הוא חצי שעה של הליכה בשביל יער, ובחורף הוא קפוא. זה לא קשה, זה פשוט לא מה שאנשים מדמיינים כשהם מזמינים.

מה זה המקום הזה

השם פירושו עמק הגיהינום, והוא ניתן לו בגלל האדים שעולים מהקרקע ומהמים החמים בין הצוקים. באזור יש מקוקים יפניים, אותו מין שחי בכל יפן, והלהקה כאן פיתחה הרגל שאין כמותו במקום אחר: היא נכנסת למים החמים כדי להתחמם.

הפארק עצמו קטן ומאורגן סביב בריכה אחת מרכזית ושבילים סביבה. אין כאן כלובים ואין גדרות בין הקופים למבקרים, והם נעים בחופשיות בין הרגליים של האנשים ומתעלמים מהם. זה מה שהופך את זה למפגש ולא לביקור בגן חיות.

מתי הם באמת במים

זו השאלה החשובה ביותר, והתשובה עונתית לגמרי:

חורף. התקופה שבשבילה באים. שלג על הקרקע, קור אמיתי, ולכן קופים בבריכה לאורך שעות. זו גם התמונה שהמקום מפורסם בזכותה.

אביב וסתיו. רואים קופים, הרבה מהם, בשבילים ועל הסלעים. כניסה למים קורית לפעמים ולזמן קצר. המזג נוח בהרבה וההליכה נעימה, וזה טרייד אוף הגון למי שלא מגיע בחורף.

קיץ. הקופים באזור, המים חמים והם לא נכנסים. אין להם סיבה.

⚠️ ובשום עונה אין הבטחה. אלה חיות בר, יש ימים שבהם הם למעלה בהר, והפארק לא מפצה על זה. מי שנוסע שם וחצי יום כדי לראות דבר אחד צריך לדעת שזה הימור, גם אם רוב הימים בחורף מסתיימים היטב.

שביל יער עם עצים גבוהים משני צדדיו, נגאנו, יפן

איך מגיעים

הרצף כמעט תמיד זהה:

  1. שינקנסן לנגאנו. מטוקיו זה בסביבות שעה וחצי בקו הצפוני, והוא מכוסה ברוב הכרטיסים הרלוונטיים. האם הכרטיס משתלם לכם בכלל תלוי בשאר המסלול, ומפורט במדריך ה-JR Pass.
  2. אוטובוס מנגאנו לכיוון יודאנקה. כאן יושבת המגבלה האמיתית: התדירות נמוכה, ובחורף היא נמוכה עוד יותר. שווה לצלם את לוח החזרה ברגע שיורדים.
  3. הליכה. כשלושים דקות בשביל יער מהחניה עד הבריכה, ברובן מישוריות עם עלייה מתונה בסוף. וחצי שעה חזרה.

סך הכול, מטוקיו וחזרה, זה יום שלם. מי שיוצא בשבע בבוקר חוזר בערב, ומי שיוצא בתשע כבר לחוץ מול האוטובוס האחרון.

החלופה שעובדת טוב יותר: ללון לילה אחד באזור יודאנקה, שהוא ממילא אזור אונסן ותיק עם ריוקאנים, ולהגיע לפארק בבוקר בלי שעון. זה גם הופך את היום הזה מריצה למשהו נעים. רקע על איך עובד לילה בריוקאן נמצא במדריך האונסן ביפן.

מה ללבוש, וזה לא זניח

בחורף השביל קפוא בקטעים והרבה אנשים מחליקים בו. שלושה דברים פותרים כמעט הכול:

נעליים עם אחיזה. נעל הליכה או נעל חורף. סניקרס חלקה היא הטעות הנפוצה.

כוכבי קרח שנקשרים על הנעל. פתרון זול, קל, ונמכר בחנויות באזור ובקומביני. מי שלוקח אותם עושה את השביל בלי לחשוב עליו.

שכבות וכפפות. הפארק פתוח לחלוטין, אין מחסה, ואתם עומדים במקום ומצלמים.

ולעדשה: המצלמה מתערפלת ברגע שמתקרבים לאדים. שווה לתת לה דקה במקום לנגב.

הכללים מול הקופים

הפארק מציב אותם בכניסה והם קצרים:

  • לא לגעת ולא להאכיל. אלה חיות בר.
  • לא להסתכל בעיניים לאורך זמן. מבט ממושך נקרא אצלם כאיום.
  • לא להתקרב לגור, גם אם הוא לבד ליד השביל. האם קרובה ממה שנדמה.
  • לא להשאיר תיק פתוח. שקית אוכל גלויה היא הזמנה.

מי שמקיים את ארבעת אלה מקבל להקה שמתעלמת ממנו לחלוטין, וזה בדיוק מה שאתם רוצים.

להקת קופים יפניים על סלעים ליד מעיין חם מהביל, יפן

מה עוד יש באזור

הפארק לבדו הוא שעה עד שעה וחצי בפועל, ולכן שווה לחשוב מה עוד בסביבה:

יודאנקה אונסן. עיירת מרחצאות עם רחוב ראשי, אמבטיות ציבוריות קטנות וריוקאנים. זה הזיווג הטבעי לביקור בפארק.

אתרי סקי. האזור הזה הוא לב אזור הסקי של נגאנו, ומי שמגיע בחורף יכול לחבר בין השניים. מה יש שם מפורט באתרי הסקי ביפן.

נגאנו עצמה. מקדש זנקו-ג׳י הוא אחד המקדשים הגדולים והוותיקים ביפן, והוא במרחק הליכה מהתחנה. המתחם והחלק החיצוני של האולם הראשי פתוחים בחינם, והכרטיס לקודש הפנימי ולמעבר החשוך שמתחת לאולם עולה 800 ין למבוגר ו-100 ין לילדים בבית ספר יסודי. למי שנתקע בהמתנה לאוטובוס, זה בדיוק מה שממלא את השעה.

מה עוד אפשר לעשות כטיול יום מטוקיו מפורט בטיולי יום מטוקיו.

ארבע טעויות שחוזרות שם

להגיע בקיץ ולצפות לתמונה. הקופים במקום, המים חמים, והם לא נכנסים. זה לא ביש מזל, זו העונה.

לא לבדוק את שעת האוטובוס האחרון. הרכבת מטוקיו רצה עד מאוחר, האוטובוס באזור לא. המגבלה היא תמיד האוטובוס, ובחורף היא הדוקה יותר.

לבוא בנעליים חלקות. השביל בחורף קפוא בקטעים, ואנשים מחליקים בו כל יום. כוכבי קרח על הנעל עולים מעט ופותרים את זה לגמרי.

להשאיר תיק פתוח או שקית אוכל ביד. הקופים מתעלמים מכם עד הרגע שהם רואים אוכל, ואז הם מהירים מאוד. סוגרים את התיק לפני שנכנסים.

כמה זמן להקצות

הפארק עצמו הוא שעה עד שעה וחצי בפועל, וזה כולל את הזמן שעומדים ומצלמים. ההליכה מוסיפה שעה, ולכן הביקור עצמו הוא כשעתיים וחצי מהרגע שחניתם.

מטוקיו וחזרה זה יום שלם, בין עשר לשתים עשרה שעות דלת אל דלת. מנגאנו זה חצי יום. מלינה ביודאנקה זה בוקר, וזו הסיבה שזו האפשרות הנעימה ביותר.

שורה תחתונה

זה אחד המקומות הבודדים ביפן שבהם התמונה שראיתם היא בדיוק מה שתקבלו, ובלבד שתגיעו בעונה הנכונה ותהיו מוכנים לשביל. חורף לתמונה, נעליים עם אחיזה, ולילה ביודאנקה במקום ריצה חזרה לטוקיו. ואת שעות הפתיחה ולוח האוטובוסים בודקים ביום עצמו מול המקור הרשמי, כי בחורף הם משתנים.