יפן בנויה סביב רכבות, ולרוב הן הדרך הטובה ביותר לנוע בה. אבל יש חלקים של יפן שרק רכב פותח: הכפר, ההרים, החופים המרוחקים ואזורים שבהם הרכבת כמעט לא מגיעה. השאלה היא לא אם לשכור רכב, אלא מתי. ריכזנו כאן את כל מה שצריך לדעת, כולל הדברים הייחודיים ליפן שחשוב להכיר מראש.
נגלה את המסקנה כבר עכשיו: לרוב המטיילים בפעם הראשונה, רכב לכל הטיול הוא טעות. הוא מלחיץ בעיר, ומכריח אתכם לחפש חניה בדיוק במקומות שבהם הרכבת עוצרת בלב השכונה. אבל למי שמתכנן שבוע בכפר או בהרים, הרכב הוא ההבדל בין יפן שכולם מכירים לבין יפן שתזכרו.
מתי רכב מנצח את הרכבת
ברוב הטיולים הקלאסיים, ציר טוקיו, קיוטו, אוסקה, הרכבות (כולל השינקנסן) מהירות, מדויקות וקלות, ורכב הוא רק מטרד יקר עם חניה בעייתית. כאן לרוב עדיף JR Pass או כרטיס נטען.
רכב מנצח דווקא באזורים האלה:
- הוקאידו, מרחקים גדולים ותחבורה ציבורית דלילה
- אוקינאווה והאיים
- חמשת אגמי הר פוג׳י וההרים מסביב
- האלפים היפניים, טקיאמה ושירקוואגו
- כל אזור כפרי שבו האטרקציות מפוזרות
יש מבחן פשוט שאפשר לעשות עוד בבית: פתחו את המסלול שתכננתם ובדקו כמה מהעצירות היומיות נמצאות במרחק הליכה מתחנת רכבת. אם כמעט כולן, אתם לא צריכים רכב. אם חצי מהן דורשות אוטובוס מקומי דליל, או שלא ברור בכלל איך מגיעים אליהן, זה הסימן שרכב יחזיר לכם את היום.
הפתרון החכם לרבים: רכבת בין הערים הגדולות, ורכב שכור רק לימים ולאזורים הכפריים. כך נהנים מהמהירות של הרכבת ומהחופש של הרכב.
מתי וכיצד להזמין
הזמינו מראש, במיוחד בעונות השיא (פריחת הדובדבן באביב, עלי השלכת בסתיו וחגים מקומיים). השוו מחירים בין החברות, וזכרו שרכבים ביפן לרוב קטנים ויעילים בדלק.
כמה דברים על ההזמנה עצמה שקל לפספס. סניפי ההשכרה ביפן צמודים לרוב לתחנות רכבת מרכזיות ולשדות התעופה, וזה נוח בדיוק למי שמשלב: יורדים מהשינקנסן, הולכים כמה דקות ואוספים רכב לימים הכפריים. ואם אתם מתכננים לאסוף באזור אחד ולהחזיר באחר, בררו מראש אם החברה גובה תוספת על כך, כי היא לא תמיד מוצגת בשלב הראשון של ההזמנה.
שווה גם לבקש רכב אוטומטי במפורש ולוודא בהזמנה שזה מה שנרשם, ולשים לב לגודל: רכב קטן נכנס בנוחות לסמטאות הכפריות ולחניונים הקומפקטיים, ורכב גדול יעבוד נגדכם בדיוק שם. ואם המסלול כולל את הצפון בחורף או אזורי הרים בעונה קרה, שאלו את חברת ההשכרה איזה רכב וציוד מתאימים לתנאים באותו אזור, ובדקו את ההנחיות של הרשות המקומית לגבי הכביש שתכננתם.
רישיון נהיגה: ה-IDP הוא חובה
זה הסעיף הכי חשוב. כדי לשכור ולנהוג רכב ביפן אתם חייבים רישיון נהיגה ישראלי בתוקף וגם רישיון נהיגה בינלאומי (IDP) לפי אמנת ז׳נבה 1949, שמוציאים בישראל לפני הטיסה. ה-IDP נבדק בפועל בדלפק ההשכרה, ובלעדיו פשוט לא תקבלו רכב. הוציאו אותו מראש, זה זול ומהיר.
נהיגה בצד שמאל
ביפן נוהגים בצד שמאל וההגה מימין, הפוך מישראל. רוב הנהגים מתכווננים כבר אחרי כחצי שעה של נסיעה, והנקודות שדורשות תשומת לב לאורך היום הראשון הן צמתים, פניות וכיכרות. החדשות הטובות: הנהגים היפנים ממושמעים, סבלניים ומנומסים מאוד, מה שהופך את ההסתגלות לקלה יחסית. סעו לאט ביום הראשון.
נוהגים ביפן? ודאו כיסויביטוח שמכסה נהיגה ביפןאגרות ETC וכבישי אקספרסוויי
כבישי המהירות ביפן בתשלום, והאגרות יקרות ומצטברות מהר בנסיעות ארוכות. בקשו כרטיס ETC בעת ההשכרה, הוא משלם אוטומטית במעברים, חוסך זמן בתורים ולרוב גם זול יותר מתשלום מזומן. שווה לשאול את חברת ההשכרה על חבילות אגרות לתיירים אם אתם מתכננים נסיעות בין אזורים.
ניווט: איך באמת מוצאים את הדרך
מערכת הניווט המובנית ברכב היא כלי מצוין, אבל היא לא תמיד מדברת אנגלית, וחיפוש לפי שם באנגלית עלול פשוט לא להחזיר כלום. שתי דרכי הקלט שעובדות הכי טוב הן מספר הטלפון של היעד, ומה שנקרא מאפקוד, קוד מספרי קצר שמזהה נקודה מדויקת במפה. הרבה מלונות ואטרקציות מפרסמים אותו באתר הרשמי, ואם תעתיקו אותם מראש לטלפון, תחסכו לעצמכם התכתשות עם מקלדת יפנית.
בפועל רוב המטיילים מנווטים היום מהטלפון, וגוגל מפות עובד ביפן היטב. והכי חשוב: הורידו את המפות של האזור למצב לא מקוון לפני שאתם עולים להרים. הקליטה שם יכולה להיעלם בלי אזהרה, ובדיוק שם אין את מי לשאול.
חניה ותדלוק
חניה ברחוב כמעט לא קיימת. חונים בחניונים מסומנים בתשלום, כולל חניוני “מגדל” אוטומטיים מרשימים. בערים החניה יקרה ומגבילה, ולכן רכב פחות נוח שם. באזורים הכפריים ובאטרקציות יש לרוב חניה זמינה וזולה. תחנות הדלק יעילות, וברבות מהן יש שירות מלא.
מה כדאי לדעת על החניונים
בחניונים הקטנים שתראו בכל שכונה, לוחית מתכת מתרוממת מתחת לרכב ומשתחררת רק כשמשלמים במכונה שבפינה, אז אל תיבהלו כשלא תצליחו לצאת לפני התשלום. במלונות עירוניים חניה אינה מובנת מאליה, ולכן שווה לוודא מראש שיש מקום גם לרכב ולא רק לכם.
תדלוק בלי מתח
בהרבה תחנות עדיין יש שירות מלא, והצוות יתדלק, ינגב את השמשה ולפעמים גם יעצור עבורכם את התנועה ביציאה. בתחנות בשירות עצמי הממשק לרוב ביפנית, ואם אתם מתלבטים פשוט המשיכו לתחנה מאוישת. שימו לב שרוב החברות מבקשות להחזיר את הרכב עם מכל מלא, וכדאי לאתר תחנה קרובה לסניף ההחזרה מראש: באזור כפרי היא יכולה להיות רחוקה, וחלק מהתחנות נסגרות מוקדם.
איך נראה יום נהיגה טוב ביפן
זה החלק שאף השוואת מחירים לא מספרת. הנהיגה ביפן שקטה באופן שקשה להסביר עד שנוסעים: כמעט בלי צפירות, ומי שנכנס לנתיב לפניכם יאותת ולרוב גם יודה לכם בהבהוב אורות קצר. הכבישים מתוחזקים היטב גם בפינות מרוחקות, והשילוט עקבי ומסודר גם כשלא מבינים אותו.
גם נקודות העצירה בדרך הן חלק מהחוויה. תחנות הדרך היפניות, מיצ׳י נו אקי, הן מתחם ציבורי בצד הכביש עם שירותים נקיים, דוכני תוצרת של חקלאי האזור ולעיתים גם אוכל מקומי או גלידה בטעם שגדל שם. הרבה מטיילים מגלים שדווקא העצירות האלה נשארות בזיכרון לא פחות מהאטרקציה שאליה נסעו.
ועצה שתשפר לכם את הטיול יותר מכל דבר אחר: תכננו ימים קצרים ממה שנראה על המפה. הכבישים הכפריים מתפתלים, לפעמים נוסעים מאחורי טרקטור, ותמיד יש עוד נקודת תצפית שתרצו לעצור בה. חלק גדול מהיופי כאן נמצא בין הנקודות.
האם שווה את זה?
לטיול עירוני קלאסי, לא, הרכבת תמיד תנצח. אבל אם יש בתוכנית הוקאידו, אוקינאווה, אזור הפוג׳י או כל פינה כפרית, רכב הופך את הטיול לחופשי לגמרי ומגיע למקומות שהרכבת לא. הוציאו IDP מראש, בקשו כרטיס ETC, וקחו יום להתרגל לצד שמאל. לתכנון נכון של שילוב רכבת ורכב, התחילו ממדריך ההתניידות ביפן, ואם זו הפעם הראשונה שלכם, גם מהמדריך למטייל הראשון.
אז מה יש אצלכם בתוכנית, ציר ערים שהרכבת עושה בו עבודה מושלמת, או פינה כפרית שמחכה שתגיעו אליה ברכב משלכם?
