במשך שנים העצה ליפן הייתה פשוטה: קונים JR Pass ארצי, ומפסיקים לחשוב. אחרי עליית המחיר הגדולה של הכרטיס הארצי, העצה הזו כבר לא נכונה לרוב המטיילים, והיא בהחלט לא נכונה למי שמבלה את רוב הטיול באזור אחד.
הבשורה הטובה היא שיפן מציעה עשרות כרטיסים אזוריים, וכמעט תמיד יש אחד שמתאים בדיוק למסלול שלכם. הבשורה הפחות טובה היא שצריך עשר דקות של חשבון כדי לדעת איזה.
הכלל היחיד שקובע: כמה שווה מה שאתם באמת נוסעים
לפני כל השוואה, עשו את הדבר הכי משעמם וגם הכי משתלם: רשמו את הנסיעות הארוכות שאתם מתכננים, בדקו כמה עולה כל אחת בנפרד, וחברו.
זה כל הסיפור. אם הסכום גבוה ממחיר הכרטיס, הכרטיס משתלם. אם לא, הוא לא, כמה שהוא פופולרי.
⚠️ הטעות הנפוצה היא לספור ימים במקום נסיעות. כרטיס לשבעה ימים שבמהלכם ישבתם ארבעה ימים בטוקיו ונסעתם פעמיים, הוא כרטיס שמנוצל בשליש.
איך הכרטיסים בנויים
יפן מחולקת בין כמה חברות רכבת אזוריות, וכל אחת מנפיקה כרטיסים לאזור שלה. זה נשמע מסובך ובפועל זה פשוט: בוחרים את החברה שהאזור שלה מכסה את המסלול שלכם.
| אם המסלול שלכם | כיוון הכרטיס |
|---|---|
| טוקיו והסביבה, הצפון | כרטיסי האזור המזרחי |
| קנסאי: אוסקה, קיוטו, נארה, הירושימה | כרטיסי האזור המערבי |
| קיושו, בדרום | כרטיסי קיושו |
| הוקאידו, בצפון | כרטיסי הוקאידו |
| טוקיו וקנסאי בלבד, נסיעה אחת בכל כיוון | לרוב עדיף בכלל בלי כרטיס |
השורה האחרונה בטבלה היא החשובה ביותר, והיא מפתיעה אנשים: מסלול קלאסי של טוקיו ואז קיוטו ואוסקה, עם נסיעת שינקנסן אחת לכל כיוון, כמעט תמיד זול יותר בכרטיסים בודדים מאשר בכל כרטיס תקופתי.
מה לבדוק בכל כרטיס לפני שקונים
האם השינקנסן כלול, ואיזה. זה הפרט שהכי מפיל אנשים. יש כרטיסים אזוריים שמכסים רק רכבות מקומיות ומהירות, ויש שמכסים גם קטעי שינקנסן בתוך האזור. יש גם קווים מסוימים שאינם נכללים אפילו בכרטיס הארצי.
כמה ימים רצופים. רוב הכרטיסים האזוריים תקפים לימים רצופים מרגע ההפעלה, ולא לימים לבחירה. זה אומר שכדאי להפעיל אותם ביום שבו מתחילות הנסיעות הגדולות ולא ביום הנחיתה.
איפה אוספים. חלק נאספים בשדה התעופה, חלק בתחנות מרכזיות, וחלק דורשים החלפת שובר. מי שנוחת בלילה ורוצה לנסוע מיד למחרת צריך לוודא שהדלפק פתוח.
מה נכלל מעבר לרכבות. חלק מהכרטיסים כוללים גם אוטובוסים אזוריים ומעבורות מקומיות, וזה יכול לשנות את החשבון לגמרי באזורים כפריים.
הצירוף שעובד לרוב המטיילים
הפתרון שאני רואה שעובד הכי טוב הוא לא כרטיס אחד אלא שילוב:
כרטיס אזורי אחד לאזור שבו אתם באמת זזים הרבה, לרוב קנסאי או האזור המזרחי.
סואיקה או פסמו לכל השאר: מטרו, אוטובוסים, רכבות עירוניות, ולעיתים גם קניות בקונביני. הפירוט המלא במדריך כרטיס הסואיקה.
כרטיסים בודדים לנסיעות הארוכות שנשארו מחוץ לאזור. זה נשמע מסורבל וזה לא: קונים במכונה בתחנה בשתי דקות.
עוד לא סגרתם כרטיס?השוואה לפי המסלול שלכםמתי הכרטיס הארצי עדיין מנצח
הוא לא מת, הוא פשוט הפך לכרטיס של מסלול מסוים: מי שחוצה את יפן לרוחבה כמה פעמים בתוך זמן קצר. טוקיו, הירושימה, קיושו וחזרה, או מסלול שכולל גם הוקאידו. שם הנסיעות הבודדות מצטברות מהר, והכרטיס הארצי חוזר להיות משתלם.
מי שמתלבט בדיוק בנקודה הזו ימצא את החשבון המפורט במדריך: האם ה-JR Pass משתלם, ואת התמונה הכללית של התחבורה ביפן במדריך התחבורה.
ארבע מלכודות שגובות הכי הרבה כסף
קווים פרטיים שאינם JR. זו ההפתעה הגדולה ביותר. ביפן פועלות לצד JR חברות רכבת פרטיות רבות, ובקנסאי בפרט חלק מהקווים הנוחים ביותר לנארה, לקיוטו ולקובה אינם של JR כלל. שום כרטיס JR לא יעבוד עליהם, ובשער פשוט לא ייפתח לכם המחסום.
אוטובוסים עירוניים. בקיוטו, שבה חלק ניכר מהמקדשים נוחים יותר באוטובוס מאשר ברכבת, כרטיס רכבת אינו מכסה את האוטובוסים העירוניים. זה סעיף שמפתיע רבים שקנו כרטיס אזורי ומצאו את עצמם משלמים על תחבורה פנימית כל יום.
יום ההפעלה. רוב הכרטיסים תקפים לימים רצופים מרגע ההפעלה, ולא לימים לבחירה. מי שמפעיל ביום הנחיתה ואז יושב שלושה ימים בטוקיו שרף שלושה מתוך שבעה ימים על מטרו שהכרטיס ממילא לא מכסה.
מקומות שמורים. בחלק מהרכבות המהירות המקומות השמורים דורשים הזמנה נפרדת, גם כשהכרטיס עצמו מכסה את הנסיעה. בעונות עמוסות, ובעיקר בשבוע אובון ובגולדן ויק, קרון בלי הזמנה יכול להיות מלא לגמרי.
המסלולים הנפוצים, ומה מתאים לכל אחד
טוקיו, קיוטו, אוסקה, שבוע עד עשרה ימים. זה המסלול הנפוץ ביותר, ובו לרוב לא כדאי שום כרטיס תקופתי. שתי נסיעות שינקנסן ארוכות ועוד סואיקה לכל השאר יוצא זול יותר כמעט תמיד.
רק קנסאי. קיוטו, אוסקה, נארה, קובה, ואולי הירושימה. כאן כרטיס אזורי מערבי כמעט תמיד משתלם, ויש כמה גרסאות באורכים שונים.
טוקיו והצפון. ניקו, סנדאי, מחוזות הסקי. כרטיסי האזור המזרחי כאן חזקים במיוחד, כי הנסיעות ארוכות והמחיר הבודד שלהן גבוה.
מסלול שחוצה את יפן. טוקיו, הירושימה, קיושו וחזרה בתוך שבועיים. זה המקרה שבו הכרטיס הארצי עדיין מנצח בבירור.
שתי הערות מעשיות לסיום
המחירים והתנאים משתנים. חברות הרכבת מעדכנות מחירים ותנאי כיסוי מדי פעם, ולכן כל מספר שתקראו במדריך, כולל כאן, הוא נקודת פתיחה בלבד. לפני הרכישה, בדקו בעמוד הרשמי של הכרטיס.
שמרו על הכרטיס הפיזי. חלק מהכרטיסים האזוריים עדיין נייר שמוכנס לשער, וחלק דורשים הצגה לפקח. כרטיס שאבד בדרך כלל אינו מונפק מחדש, וזה כאב שאפשר למנוע בכיס אחד קבוע.
