יש חבל ארץ ביפן שמרגיש כמו מדינה אחרת, עם מרחבים פתוחים ושלג שאין כמותו בעולם
הוקאידו, האי הצפוני הגדול של יפן, הוא ההפך הגמור מצפיפות טוקיו: שדות אינסופיים, הרי געש, אגמים, חוות חלב ואבקת שלג שגולשים מכל העולם באים בשבילה. ספורו, עיר הבירה הצעירה והמודרנית, היא נקודת הפתיחה לכל זה, עם ראמן מיסו אגדי, פסטיבל שלג בינלאומי ופארק בירה ענק. בין אם תבואו בחורף ללבן או בקיץ לירוק ולסגול, הוקאידו תפתיע אתכם, וריכזנו כאן בדיוק מה לעשות בה.
למה הוקאידו מרגישה כמו מדינה אחרת
הדבר הראשון שמכה בכם הוא שאין כאן את יפן שראיתם בתמונות: במקום סמטאות צרות ורחוב מקדשים יש רחובות רחבים, בתים בסגנון מערבי וחוות חלב שנראות יותר כמו ניו זילנד, כי האי התפתח מאוחר יחסית לשאר יפן. גם התרבות הילידית של האיינו, תושבי האי המקוריים, נוכחת בשמות מקומות ובמרכזי תרבות. מי שראה רק את טוקיו וקיוטו ירגיש כאן כמו במדינה שכנה.
ספורו, נקודת הפתיחה
ספורו נבנתה לפי תכנון רשת מסודר, ולכן קל לנווט בה. הלב הוא פארק אודורי הירוק שחוצה את מרכז העיר, שבחורף הופך לבמת הענק של פסטיבל השלג: עשרות פסלי קרח ושלג בגובה בניין, אחד האירועים הכי מרשימים ביפן, בתחילת פברואר. שווה לעלות למגדל הטלוויזיה לנוף, לשוטט ברובע הבילויים סוסוקינו בערב, ולבקר במפעל הבירה של ספורו, מותג הבירה הראשון של יפן, עם מוזיאון וטעימות.
פארק אודורי ופסטיבל השלג
בקיץ אודורי הוא פארק עירוני נעים עם מזרקות ודוכני תירס. בחורף הוא הופך לשדרת פסלים מגולפים משלג דחוס, ופסלי הקרח הקטנים והמדויקים מוצגים דווקא בסוסוקינו. המלכודת היא הקור, כי עומדים בחוץ בלי מחסה, אז תכננו הפסקות חימום בקניון התת קרקעי שמתחת לפארק, ושווה לחזור גם אחרי שמחשיך.
סוסוקינו, מגדל הטלוויזיה ומפעל הבירה
סוסוקינו הוא אחד מרובעי הבילויים הגדולים ביפן, ושם נמצאת סמטת הראמן, שורה של דלתות זעירות שמאחורי כל אחת דלפק וכמה כיסאות. לנוף גדול יותר ממגדל הטלוויזיה עולים ברכבל אל הר מויווה, ובמתחם מפעל הבירה יש גן בירה עם ג׳ינגיסקאן, כבש צלוי על מחבת קמורה שאוכלים בחבורה.
ישנים בספורו?ביטול חינם, מ-$45 ללילההאוכל שאי אפשר לוותר עליו
האוכל בספורו הוא חצי מהסיבה לבוא. חובה לטעום ראמן מיסו עשיר ומחמם, מרק קארי סופ ירקות, וקערת פירות ים טריים. השוק נוז׳ו מצוין לארוחת בוקר של סשימי. אם אתם אוהבי אוכל, הוקאידו ראויה לפרק נפרד במדריך האוכל היפני שלנו.
הסיבה פשוטה: זהו חבל החקלאות והדיג של יפן, ומוצרי החלב הם הגאווה המקומית לצד סרטנים וביצי קיפוד ים, ראמן המיסו עצמו נולד כאן כדי להתמודד עם הקור, ובקיץ מוסיפים תירס, תפוחי אדמה ומלונים מקומיים.
טיפ שלמדנו על בשרנו: המקומות הקטנים והטובים מתמלאים מהר, ובשיא החורף מסתובבים בין דלתות סגורות, וארוחת ערב מוקדמת פותרת את זה.
שלג בחורף, לבנדר בקיץ
הוקאידו היא יעד של שתי עונות קיצוניות ויפות.
חורף: אבקת השלג והאונסן
בחורף, אבקת השלג שלה נחשבת לטובה בעולם, ואתרי הסקי בנוסקו ובפורנו מושכים גולשים מכל מקום. אחרי יום על המדרון, אין כמו לטבול באונסן חם מתחת לכיפת שמיים מושלגת, וכדאי להכיר קודם את מדריך האונסן כדי לדעת איך נכנסים נכון.
ההבדל בין השניים ברור: נוסקו היא הכתובת הבינלאומית, עם הרבה אנגלית וחיי ערב אחרי הגלישה, ופורנו שקטה ויפנית יותר. ולא חייבים לגלוש בכלל, כי אפשר לבוא רק בשביל עיירות אונסן כמו נובוריבטסו, עם עמק הגופרית המהביל שנקרא כאן עמק הגיהינום.
קיץ: ירוק, סגול וקריר
בקיץ הוקאידו מתחלפת לחלוטין: בעוד שאר יפן מתבשלת בלחות, כאן קריר ונעים, ובאזור פורנו וביאי נפתחים שדות לבנדר סגולים ושדות פרחים בכל צבע שנמתחים עד ההרים. זה הזמן לטיולי אופניים, חוות חלב וגלידה. אם אתם בוחרים מתי לטוס ליפן, הוקאידו היא נימוק מצוין דווקא לקיץ.
בביאי הסמוכה נמצאת הבריכה הכחולה, מים בגוון תכלת לא אמיתי עם גזעי עצים שבולטים מהם, ובבוקר, לפני האוטובוסים, היא יפה מאוד.
| עונה | מה עושים | טמפרטורה |
|---|---|---|
| חורף (דצמבר עד פברואר) | סקי, פסטיבל שלג, אונסן | מתחת לאפס |
| אביב (מאי) | פריחה מאוחרת, שקט | 10 עד 18 מעלות |
| קיץ (יוני עד אוגוסט) | לבנדר, טבע, אופניים | 20 עד 26 מעלות |
אביב וסתיו, העונות השקטות
עונות הביניים הן סוד קטן. האביב מגיע באיחור, ולכן הדובדבנים פורחים כאן אחרי שכל שאר יפן כבר סיימה, וזו הזדמנות שנייה למי שהחמיץ. הסתיו קצר והצבע מתחיל דווקא כאן, בשתיהן הצפיפות נמוכה, ומוותרים על השלג ועל השדות הפורחים.
איך מגיעים ואיך מתניידים
הדרך הנוחה להגיע היא טיסה פנימית מטוקיו לשדה ניו צ׳יטוסה, כשעה וחצי. חובבי השלג ימצאו פירוט מלא במדריך אתרי הסקי של יפן. משדה התעופה יש רכבת ישירה למרכז ספורו.
בתוך העיר הכול נוח: מטרו קצר, חשמלית ומרכז שאפשר לחצות ברגל, ובחורף אפילו לא חייבים לצאת החוצה בין תחנה לתחנה, כי מתחת למרכז נמתחת רשת מעברים תת קרקעיים. מחוץ לעיר תדירות הרכבות נמוכה מזו שהתרגלתם אליה במרכז יפן, ולכן כדאי לבדוק את הלוח מראש. בקיץ הרבה מטיילים שוכרים רכב, כי החוות, האגמים והשדות פזורים, ובחורף עדיף להישאר עם רכבות ועם ההסעות של אתרי הסקי.
איך בונים ימים באי כל כך גדול
הטעות הנפוצה היא לנסות לראות את הוקאידו כולה בטיול אחד. המפה מטעה, ומה שנראה כמו קפיצה קטנה הופך לחצי יום בדרכים. מה שעבד לנו: עוגן אחד ואזור אחד נוסף לכל היותר. ספורו מתאימה לזה, וממנה נוחה גם נסיעת יום לעיירת הנמל אוטרו. מי שבא לסקי עדיף שיישן באתר עצמו, ומי שבא בשביל השדות ילון באזור פורנו.
מה כדאי לדעת לפני שמגיעים בחורף
החורף כאן הוא לא החורף של טוקיו. יורד שלג באמת, הרבה, ולאורך חודשים, ושכבות הן הפתרון: תחתונים תרמיים, שכבת ביניים חמה ומעיל שחוסם רוח ומים.
מה שהכי הפתיע אותנו היה דווקא המדרכות. השלג נדרס והופך לקרח חלק, והנעליים שהבאתם מהארץ כנראה לא יחזיקו עליו, אז סוליה מחוספסת משנה את כל החוויה. שימו לב גם שמחשיך מוקדם, ושחלק מהמסלולים בטבע נסגרים בעונה, אז אל תתכננו לפי תמונות קיץ.
מה פחות שווה, בכנות
ספורו נעימה ונוחה, אבל היא לא עיר יפה במובן שישראלים מדמיינים כשחושבים על יפן: אין בה סמטאות עתיקות ואין רחוב מקדשים. היא מקום מצוין לאכול, לישון וליהנות מהערב, פחות מקום לשוטט בו ימים שלמים. גם פסטיבל השלג, על כל יופיו, הוא החוויה הצפופה והקרה ביותר שתפגשו כאן, והלינה מתייקרת סביבו.
ושדות הלבנדר דורשים ציפיות מדויקות: הפריחה קצרה ותלויה במזג האוויר, ומי שמגיע מחוץ לחלון הנכון רואה שדות ירוקים ולא את הים הסגול שבתמונות, אז שווה לבדוק את מצבה מול האתרים הרשמיים של החוות. וגם נוסקו היא כבר יעד בינלאומי לגמרי, ולא הכפר היפני השקט שדמיינתם.
הוקאידו דורשת קצת יותר תכנון מערי הליבה, אבל מי שמגיע מגלה את יפן הפראית, הפתוחה והטעימה ביותר.
אז מה מושך אתכם יותר, אבקת השלג של החורף או השדות הסגולים של הקיץ?
ומי שיש לו סוף שבוע ארוך ולא שבוע, סופ״ש בהוקאידו מהדק את סאפורו, האוכל והטבע הצפוני לארבעה ימים.
